Friday, April 08, 2005

Following tradition over logic

Yesterday’s דף, ל"ח: has the following exchange.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה, ורבי בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו. אמר רב נחמן בר יצחק: קבע עולא לשבשתיה כרבי בנימין בר יפת. תהי בה רבי זירא: וכי מה ענין רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר אבא? רבי חייא בר אבא - דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת - לא דייק; ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא מהדר; ועוד, בר מן דין ובר מן דין, דההוא תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין בקדרה ואכלי ליה בקנוח סעודה, אתו ושאלו לרבי יוחנן, ואמר להו: מברכין עלויה בורא פרי האדמה; ועוד, אמר רבי חייא בר אבא: אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל זית מליח ובריך עליו תחלה וסוף. אי אמרת בשלמא שלקות במילתייהו קיימי - בתחלה מברך עליו בורא פרי העץ ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש, אלא אי אמרת שלקות לאו במילתייהו קיימי, בשלמא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו, אלא לבסוף מאי מברך? - דילמא: בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא. מתיב רב יצחק בר שמואל: ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח - יוצא בהן ובקלח שלהן, אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין; ואי סלקא דעתך במילתייהו קאי - שלוקין אמאי לא? - שאני התם, דבעינן טעם מרור - וליכא

The argument is a part of the discussion of which ברכה is appropriate for boiled (cooked) vegetables. According to רבי חייא בר אבא in the name of his teacher, רבי יוחנן, one should still recite בורא פרי אדמה. רבי בנימין בר יפת says the blessing should be שהכל נהיה בדברו. רבי זירא tells עולא that he shouldn’t follow רבי בנימין בר יפת for four reasons.

We follow רבי חייא בר אבא’s opinion for four reasons:
1. He learned from רבי יוחנן and was careful about what he learned
2. He reviewed what he learned from רבי יוחנן once every 30 days
3. People asked רבי יוחנן about a specific situation of cooked “vegetable.”
4. People witnessed רבי יוחנן eating salted olives, which they equate with cooked vegetables because of the change in stature of the olives from their natural state.

Without concerning ourselves with the halachic conclusion of the discussion, I find the explanation of why we follow one over the other to be quite interesting. Before this piece, we saw on our דף a couple of different discussions of how the ברכה is dependent on the communal customs, such as how people generally eat certain vegetables or how one views a food with medicinal powers. Now we are facing a situation where the social mores are ignored for the sake of more legitimate מסורה. How do we know that עולא was not choosing to say שהכל because the boiled vegetable he was eating was not something most people would eat cooked? Furthermore, how can the 4th reason, the one about salted olives, be proof?

The גמרא provides one answer, reading into the words of תחלה וסוף because of their ambiguity and never providing a resolution to which ברכות he said. Second, perhaps olives would still fall under a different category because they are one of the שבעה מינים.

The third proof is also a bit difficult because it says they cooked the food 7 times before serving it. If you are cooking something 7 times, I would be hard pressed to see it as the same item when it comes to ברכות. Unless you assume that this is still being used in its primary capacity.

Therefore, the גמרא, using רבי זירא as the debater, begins by claiming the tradition as the real reason to follow רבי חייא בר אבא. Even if רבי בנימין בר יפת might have the right סברא, tradition seems to trump סברא.

At this point, I am not sure if I would be seen as frum or not, but I do find it rather thought provoking. We look for the conceptual framework, but very often the more logical explanation might not be the right one practically.


Post a Comment

<< Home